I max SPiderman

יום שלישי, 10 ביולי אתמול, יום שני, היינו ביום נינוח כיאה למי שנוחת בארץ חדשה בחצי האחר של הכדור. כנראה שהיינו זקוקים ליום ההתאקלמות הזה, למרות שהגיע באיחור של כמה ימים אינטנסיביים, בהם נראה היה שאין לנו בכלל ג׳ט-לג. ובכן הילדים קמו אחרי עשר בבקר, שחקו בגיטרה הירו האמיתי, עם גיטרות ותופים בגודל תואם לעמיתי ועם מסך טלוויזיה גדול. בצהריים הלכנו לסרט ספיידרמן החדש בקולנוע חדש ומרשים שרק עכשיו נפתח. ההקרנה בתלת מימד, הכורסאות נוחות ביותר, עם אפשרות להשכיבם למיטות, וכן ללחוץ על כפתור שמזמין מוצר מהמזנון/מסעדה שמהווה חלק מהקומפלקס הזה (אני לחצתי בטעות על הכפתור הזה במקום ללחוץ על כפתור התפעול של גב הכורסאות, ומיד הופיע המלצרית). מנת פופקורן, כרית ושמיכה הם חלק בלתי נפרד מהכרטיס היקר, כמובן. מנה גדושה של אלימות ופעלולים בצד מחשבות על כוחו של המחקר, שמקורו בכוונות טובות ורצון לעזור ולהיטיב עם האנושות, ועל חוסר השליטה האמיתי של האדם החוקר בתהליכים שמתרחשים כתוצאה ממחקריו. אחר הצהריים עמרי ניגן בפסנתר החשמלי של לארי, קבל רעיונות על מיקסר ועשה מיסים והקלטות ביחד עם לארי וגם בעצמו. סתיו נזכרה בטבלט שלה והתחברה אליו ואל הסרטים מהבית, וגם תיקרה עם קייטי, שמחפשת דירה בניו יורק לקראת המעבר לשם באוגוסט כנראה. הקשרים סתיו - קייטי מתהדקים, ובמקביל הקשרים עמרי - הבנים מתהדקים. ארוחת ערב בבית והזמנת מקומות במלון באורלנדו סיימו את הפעילות היומית. עכשיו בקר חדש. מתארגנים ליציאה למימי.